החלטה בתיק ת"א 7410-05

מונחת בפניי בקשה לפטור חלקי מאגרה, על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות"), באופן המעמיד את סכום התביעה, על סך של 100 מיליון ש"ח (הגדלה של 70 מיליון ש"ח מעל סכום התביעה הנוכחי, בגינו שולמה מחצית ראשונה של האגרה). כמו-כן, מתבקש בית המשפט ליתן פטור מתשלום המחצית השנייה של סכום האגרה בגין סכום התביעה הנוכחי.

בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שהחלו לפני כ-6 שנים. בגדרם של ההליכים הוגשה תובענה כספית, על סך של 360 מיליון ש"ח, בגין הפרה נטענת של הסכמים לאיתור הקדשות דתיים, לניהולם, לרישומם ולהקמת מאגר מידע בעניינם. לצד הגשת התובענה הוגשה בקשת המבקשת (בש"א 3515/05) לפטור מאגרה. ביום 18.12.2005 דחה בית המשפט (כב' הרשמת שטייניץ - כתוארה אז) את הבקשה וזאת, לאחר שקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית, כנדרש על פי תקנות האגרות. עיון מחדש וערעור על החלטת בית המשפט, נדחו. בקשה נוספת שהוגשה לפטור, ביום 26.6.2006 (בש"א 2243/06), בגדרה ביקשה המבקשת להעמיד את סכום תביעתה על סך 250 מיליון ש"ח, נדחתה אף היא (פירוט ההליכים בעניין בקשות המבקשת לפטור, הובאו בהרחבה בתגובת המדינה לבקשה דנן, סעיפים 3-24).

משנדחו בקשות המבקשת למתן פטור מלא או חלקי, לתשלום האגרה, שולמה לבסוף אגרה בגין סכום תביעה, על סך של 12,800,000 ש"ח.

ביום 15.8.2010 הוגשה בקשה נוספת של המבקשת, לתיקון כתב התביעה, בדרך של הגדלת סכום התביעה לסך של 30 מיליון ש"ח. במסגרת הבקשה, הוסיפה המבקשת וציינה, כי  בכוונתה לבקש הגדלה נוספת של סכום התביעה, תוך הגשת בקשה לקבלת פטור (חלקי) לתשלום אגרה בגין הגדלה זו.

בדיון מיום 4.10.2010 התיר בית המשפט למבקשת לתקן את כתב התביעה, על ידי העמדת סכום התביעה על סך של 30 מיליון ש"ח, בכפוף לתשלום הפרשי האגרה הנובעים מהתיקון. ביום 16.12.2010 שילמה המבקשת את הפרשי האגרה הנובעים מתיקון כתב התביעה. במהלך הדיון, טענה המבקשת, כי בכוונתה להגיש בעתיד בקשה להגדלה נוספת של סכום התביעה ולצידה, בקשה למתן פטור בגין הפרשי אגרה.

ביום 25.10.2010, במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים, העבירה המשיבה למבקשת, בין היתר, העתק מ"פנקס הקדשות" (להלן: " פנקס ההקדשות"). ביום 5.5.2011 הגישה המבקשת את הבקשה דנא לפטור מאגרת בית המשפט תוך שהוסיפה, בגדר בקשתה, בקשה נוספת (משתמעת) לתיקון כתב התביעה והעמדת סכום התביעה על סך של 100 מיליון ש"ח.

על פי הנטען, חרף החלטה קודמת של בית המשפט, לעניין דחיית בקשתה למתן פטור מלא מאגרה, מתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו, נוכח שינוי הנסיבות שחל לפיהן ובשל הליכי גילוי ועיון במסמכים וקבלת פנקס ההקדשות, יכול בית המשפט להתרשם מתביעת המבקשת, נוכח "מצבר הראיות הקיים כיום בתיק זה", אשר הכנתו המלאה התאפשרה רק לאחר קבלת מסמכים, שלא היתה למבקשת גישה אליהם, עת הוגשה בקשת הפטור הקודמת. לפיכך, נטען כי יש מקום לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט וליתן למבקשת פטור ולו חלקי מתשלום האגרה, בגין הגדלת סכום התביעה והעמדתו על סכום התביעה המבוקש.

בתגובתה, טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר, נוכח הקבוע בתקנה 14 לתקנות האגרות שעל פיה, מוטל הנטל על המבקשת להוכיח העדר יכולת כלכלית ומשהמבקשת לא עמדה בנטל הנדרש. המשיבה הדגישה, כי בבקשתה כיום לא הוסיפה המבקשת כל נתון או ראיה חדשה, לעניין העדר יכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, שיש בו כדי לרפא את פגמיה בבקשותיה הקודמות, שנדחו, וזאת, חרף קביעות מפורשות של בית המשפט. בנוסף, טענה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי אין בפנקס ההקדשות כדי לבסס את עילת התביעה בכלל ואת התוספת לסכום התביעה, המבוקש, כיום, בפרט. לסיכום, ועל יסוד כל האמור, ביקשה לדחות את הבקשה.

המבקשת חזרה בתשובתה על טענותיה כפי שפורטו בבקשה, דחתה את טענות המשיבה, בתגובתה וביקשה להעתר לבקשתה.

דיון והכרעה

יאמר מיד, בכל הכבוד הראוי, כי דין הבקשה להדחות, בשל כל אחד ואחד מהטעמים הדיוניים והמהותיים, יחד ולחוד, כדלקמן:

כפי שעולה מתיק בית המשפט, פנתה המבקשת, בבקשה, מיום 15.8.2010, לתיקון כתב התביעה, על דרך הגדלת סכום התביעה והעמדתו על סך של 30 מיליון ש"ח. בדיון מיום 4.10.2010 חזר ב"כ המבקשת על האמור בבקשה והוסיף (עמ' 14 ש' 12-13), כי בכוונת המבקשת לבקש הגדלה נוספת של סכום התביעה, תוך הגשת בקשה לפטור מאגרה, והדגיש, כי המבקשת עומדת על סכומי הנזק כפי שנטענו בכתב התביעה המקורי, אשר מטעמי אגרה, הועמדו על הסכום שהתבקש. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט (עמ' 15 ש' 3-5) על תיקון כתב התביעה והעמדת סכום התביעה על סך 30 מיליון ש"ח, " ללא צורך בתיקון פורמאלי של כתבי טענות" (שם). יחד עם זאת, הודיע ב"כ המשיבה, כי בכוונתה להגיש כתב הגנה מתוקן. בהמשך הדיון, חזר ב"כ המבקשת, לענייננו, על טענתו, בקשר להליכי גילוי המסמכים ובהקשר זה הורה בית המשפט על הליכי עיון וגילוי. בהמשך, קבע בית המשפט את הדיון להגשת עדויות ראשיות בתצהירים ומועד נוסף לקדם משפט מסכם.

בקדם המשפט המסכם, ביום 30.5.2011, נקבע הדיון להוכחות.

אין חולק, כי פנקס ההקדשות נמסר למבקשת ביום 25.10.2010 וחרף זאת, בקשת המבקשת למתן הפטור, הסומכת על קבלתו, הוגשה רק ביום 5.5.2011. לאיחור בהגשת הבקשה, לא ניתן כל טעם והסבר מניח את הדעת המצדיק את הגשתה במועד בו הוגשה. בנסיבות אלו, בשל השיהוי הכבד בהגשת הבקשה, מקום בו בית המשפט קבע את הדיון לשמיעת הראיות, יש לדחות, מטעם זה בלבד, את הבקשה (רע"א 7216/10 מוחמד איסמעאיל ברבך נ' מדינת ישראל -משרד הביטחון, פורסם בנבו, 13.6.2011; רע"א 3851/11 יוסף נדב נ' אביעד לוי, פורסם בנבו, 7.6.2011).

זאת ועוד, אין גם חולק, כי שלא כמו בבקשה מיום 15.8.2010, לתיקון כתב התביעה והעמדת סכום התביעה על סך של 30 מיליון ש"ח, לא הוגשה, בעניין הגדלת סכום התביעה לסכום המבוקש, בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה ולמעשה, בית המשפט התבקש ללמוד על בקשת המבקשת, מבקשתה למתן פטור חלקי מתשלום האגרה, כפי שזו פורטה בבקשה דנא. עניין זה איננו טכני במהותו, שכן היה על המבקשת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, שלאחר קבלת תגובת המשיבה, בית המשפט היה נדרש, בגדר הדיון בבקשה, לשיקולים ולכללים הנוגעים, לעניין תיקון כתבי טענות ולענייננו, נדמה, כי היה מקום לדחות את הבקשה, בשל המועד המאוחר בו הוגשה (ראה ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126; רע"א 1118/06 סימה הראש נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 2.7.2006). משלא נעשה כן, ולא הוגשה בקשה לתיקון נוסף של כתב התביעה, לא התקיים דיון בבקשה ואולם, אין בכך כדי לייתר את הדיון מהטעמים שהובאו, אשר בנסיבות העניין, יש בהם כדי להצדיק את דחייתה, נוכח השלב המאוחר בו הוגשה, לאחר שנקבע הדיון לשמיעת הראיות והוגשו תצהירי הצדדים.

נוסף על כל האמור, יש לדחות את הבקשה, גם לגופה. על פי הנטען, מתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו הקודמת, לפיה דחה את בקשת המבקשת למתן פטור מאגרה ובשל שינוי בנסיבות, שחל נוכח המארג הראייתי העומד, כיום, בפניו. אכן נכון, הליך של "עיון חוזר" הינו הליך שככלל יש למעט לעשות בו שימוש וזה מוגבל למקרים חריגים (רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies, inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פורסם בנבו, 6.10.2010; רע"א 8205/08 עלי מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פורסם בנבו, 12.11.2008).

בענייננו, טוענת המבקשת לשינוי בנסיבות, לעניין קיומה של עילה ראויה, זאת נוכח אמירות בהחלטות קודמות של בית המשפט, מהן ניתן ללמוד על עמדתו, באשר לקיומו של הליך "המגלה עילה", אחד מהיסודות הדרושים, לעניין פטור מאגרה, על פי תקנה 14 לתקנות האגרות. לטענתה, יש בראיות המונחות כיום בפני בית המשפט כדי להצדיק את בקשתה. אולם, המבקשת, לא ממש טוענת, לעניין שינוי בנסיבות, בכל הנוגע להעדר יכולתה הכלכלית, למעט אמירות כלליות (ס' 35-36 לבקשה, ס' 46-53 לתשובה), שאינן מבוססות על נתונים חדשים, של ממש (במובחן מטענות) וממילא, אין בהן כדי לחדש או להוסיף על בקשותיה בעבר. עיון בטענותיה, מעלה, כי  הינן "ערעוריות" באופיין ומשכך, אין להן מקום ( רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן, פורסם בנבו, 14.7.2011).  משכך, נוכח ההחלטות שניתנו בעניינה ובשים לב למדיניות הנקוטה, בעניינן של בקשות ל"עיון חוזר", אין להידרש פעם נוספת, לעניין יסוד "היכולת הכלכלית", משלא הובא טעם מבורר, בדבר שינוי הנסיבות. ודוק, בהחלטת בית המשפט, מיום 18.12.2005, נקבע (עמ' 4 פסקה 5 סיפא), כי המבקשת הציגה תמונה מעורפלת וחלקית בלבד, בעניין יכולתה הכלכלית ובלשון בית המשפט "אין בבקשתה כדי לשכנע כי אכן חסרת יכולת כלכלית היא כפי שהיא טוענת". בהחלטה נוספת של בית המשפט מיום 5.10.2006, בעניין יסוד העדר יכולת כלכלית, נקבע כי "לא מצאתי כי יש בבקשה המתוקנת משום שינוי מהותי ביחס לבקשה שכבר נדונה ונדחתה... אף לא מצאתי כי תוקנו בה אילו מן הפגמים שנמנו בבקשה המקורית" (עמ' 22 פסקה 3 רישא). בנסיבות אלה ומשלא הוצגה תשתית ראייתית מספקת, שיש בה כדי לבסס את בקשת המבקשת, ל"עיון חוזר", בעניין העדר יכולתה הכלכלית, אין מקום להעתר לבקשה ( רע"א 1574/11, לעיל), אף אם ניתן היה להניח לטובתה, כי המארג הראייתי המונח כיום בפני בית המשפט, הינו כזה שדי בו כדי לבסס את היסוד, של "ההליך מגלה עילה" הנדרש בתקנה 14 לתקנות האגרות .

בשולי הדברים, יש להדגיש את מקומה של הבקשה ועיתוי הגשתה. כאמור, התובענה הוגשה לפני כ-6 שנים והדיון בה נקבע, לאחרונה, לשמיעת הראיות. בנסיבות אלו, נדמה כי הענות לבקשה היום עלולה לפגום בניהול יעיל וראוי של ההליכים, שכן לא מן הנמנע שהמשיבה תבקש, נוכח קבלה, למעשה, של הבקשה לתיקון כתב התביעה, להגיש כתב הגנה מתוקן, נוסף, ומכאן, להביא לדחייה נוספת בשמיעת הראיות ולאובדן הזמן השיפוטי והשיבוש שעלול להגרם בתפקוד בית המשפט (ע"א 1/89 אליעז נ' שנדור, פ"ד מד(4) 42, 43, מול האות ה). בנסיבות אלו, הנני סבור כי, נוסף על כל הטעמים שהובאו לעיל, ואלה שפורטו בהרחבה בתגובת המשיבה, יש לזקוף את דרך הילוכה הנפסד של המבקשת, לחובתה, ולדחות, גם מטעם זה, את בקשתה (ראה והשווה: רע"א 8327/05 דוד צדיק נ' ציון פנימי ואח', פורסם בנבו, 14.9.2005).

כללם של דברים, הנני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. בית המשפט יפסוק הוצאות בגדר פסק הדין, בין היתר, בהתחשב בהליכים שננקטו, לעניין מתן הפטור מאגרה ותוצאותיהם.